רשלנות רפואית בטיפול שיניים - רשלנות של רופא שיניים

תביעת רשלנות רפואית נגד רופא שיניים

כבכל תחום רפואה אחר, כרוך גם ביצוע טיפול שיניים לסוגיו השונים בסיכונים וסיבוכים אפשריים. פעולות הנדמות פשוטות דוגמת עקירה, סתימה וכדומה, עשויות להסתיים בנזק גופני חמור למטופל, בעל השלכות לכל החיים, לצד כאב וסבל רב, במישור הפיזי והנפשי. בחלק מן המקרים, ישנה עילה לתביעת רשלנות רפואית בטיפול שיניים.

רפואת שיניים הינה כיום אחד התחומים הבולטים בהם חשופים הרופאים המטפלים להגשת תביעות בגין רשלנות רפואית, אשר נבחנות בחומרה על ידי בית המשפט. סוגית הרשלנות הרפואית בתחום טיפולי שיניים נבדקת בראי דיני הנזיקין וחלים עליה המבחנים הנהוגים לגבי עוולת הרשלנות הכללית, אשר המרכזי שבהם הינו עמידתו של הרופא המטפל בסטנדרט חובת זהירות הכללי ובסטנדרט המייחד את תחום הרפואה.

המבחן המשפטי - חובת הזהירות הנדרשת מרופא שיניים

במסגרת חובת הזהירות הקבועה בפקודת הנזיקין לגבי בעלי מקצוע בכלל, נדרש רופא השיניים לסטנדרט התנהגות של הרופא הסביר, קרי, מצופה ממנו לנהוג באופן בו היה נוהג רופא שיניים מן המניין בנסיבות המקרה האמור. 

מבחו הרופא הסביר אינו דרקוני ומותיר פתח להפעלת שיקול דעת וביצוע משגים אנושיים, כאשר לא כל סטיה מהרף המקובל תעלה בהכרח כדי רשלנות.

לצורך קביעת הסטנדרט המקצועי הנהוג ברפואת שיניים מתבסס בית המשפט הדן בתביעת רשלנות רפואית על חוות דעת אשר מוגשת על ידי מומחה בתחום.  במסגרת חוות הדעת מפורט גם הפער בין הפעולות האפשריות וחלופות הטיפול הקיימות בנסיבות הארוע לבין אלה שננקטו הלכה למעשה.

לאחר שקלול ואיזון סיכוני וסיכויי הטיפול לצד השוואת המצוי למול הרצוי, פוסק בית המשפט האם הטיפול שניתן לפציינט עומד בסטנדרט הרפואי הנדרש או נופל ממנו. 

בתחום יחסי רופא - מטופל קבעה הפסיקה חובת זהירות מדוקדקת יותר, במסגרתה על הרופא להיות ערוך לכל נזק וסיבוך, אשר עשויים להיגרם בעקבות הטיפול - ברי צפיות ונדירים כאחד.

חובת הזהירות אשר חלה על רופאים בכלל ועל רופאי שיניים בפרט, כוללת מספר מרכיבים:

1.    מתן הסבר מקדים למטופל על מהות הטיפול
2.    הצגת הסיכונים הכרוכים בביצוע הטיפול, שיעור ההצלחה וטיפולים אלטרנטיביים אפשריים
3.    קבלת הסכמה מלאה מדעת של המטופל לביצוע הטיפול - לאחר מתן הסבר מפורט, כחובה הנגזרת מחוק זכויות החולה. 

עילה לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים עשויה לקום בהתקיים מספר תנאים מצטברים:

1.    קיומה של חובת זהירות מצד הרופא
2.    הפרת חובת הזהירות על ידי הרופא
3.    נזק שנגרם בעקבות הפרת חובת הזהירות
4.    קיום קשר סיבתי בין חובת הזהירות לבין הנזק שארע

במקרים רבים מעביר בית המשפט את נטל הוכחת היעדר הרשלנות לכתפי הרופא הנתבע, בהתאם למנגנון משפטי הקבוע בפקודת הנזיקין, ומקל בכך על המטופל להוכיח את תביעתו. בכל מקרה של רשלנות רפואית בטיפול שיניים, מומלץ להימנע מפנייה עצמאית אל הרופא, בטרם קיבלתם יעוץ משפטי.