תקיפה פלילית או הגנה עצמית?

הבחנה בין הגנה עצמית לבין תקיפה במשפט הפלילי

הגנה עצמית היא למעשה טענה המסייגת פליליות של מעשה תקיפה. סייג זה מעוגן בחוק העונשין שם מוגדר כי במקרה שאדם צריך להדוף תקיפה המבוצעת כנגדו שלא כדין ושנשקפת ממנה סכנה מוחשית לחייו או לפגיעה בגופו, ברכושו, בחירותו, לא תחול עליו אחריות פלילית בגין פעולות שיבצע למטרה זו.

בחוק נקבע גם כי הגנה עצמית תחול גם אם הסכנות הנ"ל מופנות אל עבר אדם אחר (עד כמה נדרשת קרבה בין הנתקף והמגן היא עוד שאלה שעולה בהקשר של הגנה עצמית).

עוד קובע חוק העונשין כי לא תוסר אחריות פלילית במסגרת הגנה עצמית אם התקיפה שבפניה נאלץ אדם להתגונן נגרמה ע"י התנהגות פסולה של המתגונן עצמו שידע שתביא עליו את התקיפה.

בסעיף אחר בחוק העונשין נקבע כי מעשי ההתגוננות של אדם בפני תקיפה יחשבו כהגנה עצמית רק כל עוד יהיו סבירים בנסיבות העניין, למשל לא יוכל לטעון להגנה עצמית אדם שהדף תקיפה שמבוצעת כנגדו שלא כדין על ידי נערה באמצעות אגרופיה בכך שירה בה שלוש יריות.

למידע נוסף על החטיבה הפלילית במשרד עורכי דין דורה כהן ויצמן
לחץ כאן: עורך דין פלילי

במקרים דחופים ניתן ליצור קשר בטלפון: 052-8590111

כנגזרת מהמשפט הפלילי ניתן להתגונן באמצעות טענה להגנה עצמית מפני תביעות נזיקיות בגין נזקים שגרם אדם בזמן שפעל על מנת להתגונן מפני מעשה תקיפה כאמור לעיל.

הצורך בסייג כזה של הגנה עצמית כדי שיצדיק התנהגויות אשר בכל נסיבות אחרות היו נחשבות לעבירה פלילית ברור אך ברור גם כי לעיתים קשה מאד יהיה לקבוע בדיוק מתי רשאי היה אדם להתגונן בצורה שבחר, עד כמה הייתה תגובתו לתקיפה ראויה וסבירה, האם יכול היה לצפות את הנזק שיגרום בפעולות ההתגוננות וכדומה.

בית המשפט נדרש לעיתים קרובות לקבוע כשנטען כי מעשה אלים שבוצע היה מחויב המציאות במסגרת הצורך בהגנה עצמית. החלטותיו של בית המשפט בהתאם לאיזון שעליו לעשות בין הצורך לאפשר לקורבנות תקיפה להתגונן ובין החשיבות שבשמירה על מסגרת החוק והימנעות ממצבים של חיסולי חשבונות או עשיית דין עצמי.

מרכיביה של ההגנה העצמית

כדי שמעשים אלימים שבוצעו יחשבו להגנה עצמית ולא לתקיפה צריכים לחבור יחד מספר מרכיבים.

התנאי הראשון הוא שהמעשים בוצעו כתגובה לתקיפה. כמו כן חייבות תוצאות התקיפה כנגדה נאלצים להתגונן להיות צפויים. אם לא ניתן לומר כי היה יסוד סביר לחשוש מתוצאות חמורות דיין מן התקיפה עלולים מעשי ההתגוננות, אם יחרגו בחומרתם מהסביר, לגלוש לתחום ההתנהגות האסורה שאחריות פלילית בצידה.

המרכיב השני הוא מרכיב הנחיצות. על מעשי המתגונן להיות נחוצים הן מבחינת איכותם (סוג הפעולה באמצעותה בחר להתגונן) והן מבחינה כמותית (האם עוצמת הפעולה שנבחרה הייתה במקומה).

הנחיצות האיכותית תימדד מול אפשרויות אחרות שעמדו למתגונן על מנת להדוף את ההתקפה נגדו. למשל ברור שלא יוכל אדם לטעון להגנה עצמית אם יכול היה פשוט לסגת, לעכב את ההתקפה ולפנות לקבלת סיוע מרשויות החוק.

הנחיצות הכמותית תבחן מול חומרת הסכנה שריחפה מעל לראשו של המתגונן, למשל אם היה חשש שיוכה ויחבל ובחר להתגונן על ידי הריגת התוקף לא יוכל לטעון להגנה עצמית. על המתגונן להפסיק את פעולות ההתגוננות מיד עם נטרול התוקף וחלוף הסכנה.

המרכיב השלישי נוגע למיידיות. ניתן להתגונן רק לנוכח סכנה המתממשת ולא לפני. עם זאת נקבע בפסיקה כי יש להכיר בפעולות מוקדמות העשויות להיחשב הגנה עצמית על פי היגיון של "הקם להרגך השכם להרגו".

מן המקרים מעוררי העניין בנושא הגנה עצמית הם המקרים בהם נעור אדם ומוצא פורץ בביתו. הנטייה הטבעית היא להצדיק מעשי התגוננות כנגד הפורץ אך כאן נכנסים גם שיקולי שמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק כך שכהגנה עצמית יוכלו להיחשב רק פעולות כנגד סכנה לחיים או לגוף.

אם הסכנה היחידה היא לרכוש מוגבלים מאד האפשרויות הראויות כך שאדם ההורג פורץ עלול בקלות למצוא עצמו מואשם בעבירה פלילית של הריגה.

לחץ כאן לקריאה בנושא הגנת הכורח בפלילים

זקוק לסיוע מיידי של עורך דין פלילי? לחץ כאן: יעוץ משפטי