|
מהו מבחן הרופא הסביר?
בתביעת רשלנות רפואית, ישנם קריטריונים שונים, לפיהם קובע בין המשפט אם הטיפול הרפואי שניתן לתובעים, עמד בסטנדרטים המקובלים, אם לאו. מבחן הרופא הסביר, הנו היבט חשוב בכל תביעת רשלנות רפואית ועל בית המשפט לבחון היטב, האם הטיפול הרפואי שניתן לתובע עמד בסטנדרטים הרפואיים שהיו מקובלים בעת מתן הטיפול.
הבסיס המשפטי לזכותו של נפגע לפיצוי בשל נזק או פגיעה שסבל מטיפול או משירות רפואי, מצוי לרוב בעוולת הרשלנות, התקיפה הרפואית והפרת חובה חקוקה, בשל הפרת הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996.
לפיכך, תביעת רשלנות רפואית לפיצוי בגין נזק שנגרם בעת מתן טיפול רפואי, היא תביעה על פי עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת נזיקין. עוולה זו היא עוולת מסגרת, המאפשרת קביעת קטגוריות של מזיקים וניזוקים, שביחסים ביניהם קיימת חובת זהירות מושגית.
קיומה של חובה כאמור הוכרה במערכות יחסים רבות, ובין היתר ביחסי מעביד - עובד (במקרים של תאונת עבודה, לדוגמא) ורופא - מטופל. בית המשפט קובע, לאחר מעשה ובדיעבד, אם התנהגות מסוימת – מעשה או מחדל, מהווה רשלנות.
בהקשר הרפואי, הרשלנות הרפואית פירושה מתן שירות רפואי תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה, כאשר סטייה זו גרמה נזק למטופל, שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו. רשלנות רפואית דנה במתן טיפול רפואי ברמה פחותה מסטנדרט ידוע של זהירות, אשר מצפים שרופאים ינהגו לפיו.
מבחן הרופא הסביר – רמת זהירות נדרשת
בכדי לקבוע את רמת הזהירות, פיתח בית משפט מבחן של "האדם הסביר", אשר לפיו נבחנת התנהגות הנתבע לעומת התנהגותו של "האדם הסביר", והתנהגות החורגת מהתנהגות האדם הסביר, היא רשלנות. בתחום הרשלנות הרפואית קנה המידה הוא "הרופא הסביר" והתנהגותו באותן נסיבות, כפי שקובע בית המשפט.
בית המשפט העליון קבע כי כאשר קיימת אפשרות טכנית ומעשית לצפות את הנזק, הרי שיש חובה לצפותו ומכאן תיווצר חובת הזהירות באופן כמעט אוטומטי, אלא אם כן יש שיקולים מיוחדים השוללים את קיום החובה.
כיצד בוחן בית המשפט את סוגיית הרופא הסביר?
בית המשפט מתרשם לאחר מעשה מכל נסיבות האירוע, מהמחלה ומהטיפול. ההכרעה המסורה לבית המשפט נעשית במרבית המקרים על פי חוות דעת של מומחה.
בהסתמך על חוות דעת זו, בית המשפט קובע מה היא הרמה המקצועית הנאותה בתחום מסוים של רפואה, מה הן הפעולות שניתן היה לבצע ושהיה צורך לבצע, ומה נעשה בפועל במקרה הקונקרטי.
בנוסף, בוחן בית המשפט את האיזון בין הסיכונים והסיכויים של הטיפולים האפשריים אל מול הטיפול שניתן בפועל והשוואת רמת הטיפול שניתן בפועל לידוע, לאפשרי ולמקובל ברפואה ולפיהם מסיק אם ניתן טיפול סביר.
ברור הוא כי אין ודאות בהצלחתו של טיפול רפואי ואין מטילים חובה על רופא להצליח בטיפול. לעיתים טיפול רפואי, אף שנחזה להיות טיפול שיש בו, בדרך כלל, הצלחה ומזור לחולה, אינו מביא לתוצאה המקווה. זאת ועוד, ניתוח בין שהוא אלקטיבי ובין שהוא ניתוח חירום, אינו מבטיח כי בכל מקרה, יביא להדברת המחלה או יביא רפואה שלמה לחולה.
האם די במבחן הרופא הסביר בכדי לחייב בפיצויים?
כאשר מוגשת תביעת רשלנות רפואית, על בית המשפט לבחון שני היבטים עיקריים, טיב הטיפול הרפואי הוא רק אחד מהם. ההיבט השני, הוא הקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן, לבין הנזק ממנו סובל התובע וכן, היקף הנזק.
רשלנות של רופא אינה מחייבת אותו בפיצויים אלא אם נגרם נזק, כתוצאה מהתנהגות זו. הרופא אינו נוטל על עצמו אחריות לתוצאה אלא רק לביצוע עבודתו ברמה סבירה ונאותה, בהתאם לידע המקצועי הקיים באותה עת במקצועו.
כפי שכבר צוין, התנהגות הרופא במקרה הקונקרטי נמדדת, בדרך כלל, על פי מבחן "הרופא הסביר" בנסיבות המקרה.
בכדי שרופא יחשב רופא סביר, החלטותיו ופעולותיו צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה מקובלת.
לשון אחר, על הרופא לבסס החלטותיו על ידע מקצועי עדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם ובהתאם לכללי התנהגות מקובלים באותה עת "בעולם הרפואה". הכלל הוא כי סטייה מהמקובל במקצוע הרפואה תהווה רשלנות, וכל סטייה הגורמת נזק היא בוודאי טעות, אך לא כל טעות מהווה רשלנות .
הטלת אחריות בשל רשלנות רפואית
על בית המשפט להבחין בין מצב סופי שהיה נגרם בכל מקרה לבין מצב סופי של החולה שנגרם עקב התרשלות הרופא, שהיא הפרת חובת הזהירות. רק כאשר ההתרשלות הרפואית תרמה לקרות הנזק – יש יסוד להטלת אחריות בשל רשלנות רפואית.
הקשר הסיבתי העובדתי, בין טיפול רפואי רשלני לבין נזק שנגרם לחולה, נקבע בעזרת מבחן "הקשר המותנה", דהיינו קשר ה"אלמלא". כל גורם אשר אלמלא פעולתו לא היה נגרם הנזק, הוא גורם עובדתי.
הקשר הסיבתי המשפטי נבחן לפי הסיבה המכרעת – הסיבה מבין הגורמים העובדתיים, שהביאה לגרימת הנזק. הסיבה המכרעת נקבעת על פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.
בתחום רשלנות רפואית נקבעת הסיבתיות העובדתית בעזרת חוות דעתם של מומחים. קביעת דבר קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי פירושה כי הוכח שהטיפול שניתן לחולה גרם לנזק. התובע נושא בנטל להוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי.
לאור כל האמור, חשוב להבין שקשת המקרים הרחבה בתביעות רשלנות רפואית, והמומחיות המיוחדת הנדרשת בתחום זה, מחייבים קבלת יעוץ משפטי מקצועי, על ידי עורכי דין הבקיאים בתחום זה. מבחן הרופא הסביר, הוא רק אחת השאלות בדברן נאלץ בית המשפט להכריע בתביעת רשלנות רפואית, סיוע של עורך דין מקצועי יגדיל את סיכוייכם לקבל את הפיצוי הראוי עבור הנזק שנגרם לכם.
|
|