|
באילו עילות ניתן לכפות גט?
נישואים המסתיימים בגירושין הפכו לתופעה רווחת בחברה המערבית, אשר מימדיה הולכים וגדלים משנה לשנה. הסטטיסטיקה מלמדת, כי בישראל של שנת 2009 אחד מכל שלושה זוגות עתיד להתגרש לאורך הקשר - כאשר יש מי שבוחרים לעשות זאת כבר בשנה הראשונה לנישואין ואחרים מחכים לעזיבת הילדים את הבית, שיפור המצב הכלכלי וכדומה.
גירושין בין בני זוג יהודים בישראל נידונים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, על פי דין תורה. על פי רוב מתבצעים גירושין בהתאם להסכם בין הצדדים, המסדיר את תנאי הגירושין, ובכלל זה: מזונות אשה, מזונות ילדים, חלוקת הרכוש המשותף, וכדומה. במקרה של גירושין בהסכמה הבעל מוסר לאשה את גט הפיטורין, וכאשר האשה מקבלת אותו לידיה היא חדלה מלהיות אשת איש והופכת פנויה.
במצב של העדר הסכמה בין בני הזוג וכאשר מתגלעות מחלוקות לגבי ההסדרים הממוניים, רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לבית הדין הרבני ולבקש לכפות על הצד השני גירושין, כאשר על בן הזוג המעוניין להתגרש להוכיח קיומה של עילת גירושין המוכרת בדיני ישראל.
בבית הדין הרבני קיימים דיינים המקפידים מאוד בבחינת קיומה של עילת גירושין ויש מקלים יותר, מתוך הבנה שלא ניתן לכפות על בני הזוג חיי שיתוף. עילות גירושין המאפשרות לבן זוג להתגרש בניגוד לרצון בן הזוג השני מתחלקות בעיקרן לשני סוגים:
עילות אובייקטיביות - הנעוצות בנימוקים גופניים - פיזיולוגיים, ועילות סובייקטיביות - שהן הנפוצות יותר בדיוני הגירושין ונובעות מהתנהגותם ואורחות חייהם של בני הזוג.
עילות לגירוש האשה
בין העילות האובייקטיביות אשר בגינן יכול הבעל לדרוש גירושין:
- עקרות
- מומים גופניים המונעים מהאישה לקיים חיי אישות
- סירוב האשה לקיים יחסי מין עם בעלה
בעילות הסובייקטיביות, שסיבתן מעשי האשה והתנהגותה, ניתן למנות ארבע עילות עיקריות:
עוברת על דת משה - אשה הגורמת לבעלה לעבור על איסורי הדת, מתוך כוונה להכשילו. לדוגמא: אשה המאכילה את בעלה, מבלי ידיעתו, במזונות אשר לא התקיימו בהם ציווי התורה (הפרשת תרומות ומעשרות, בישול והגשת מזונות בלתי כשרים) - עילה זו תקפה כמובן אך לגבי גברים הנוהגים לקיים את מצוות הדת, אשר גילו את הונאת האשה לאחר מעשה.
עוברת על הדת היהודית - אשה הנוהגת בגסות ובאורח פרוץ, מקום שאף שלא מתקיים ציווי מפורש מן התורה, נוהגות בו בנות ישראל בצניעות. לדוגמא: אשה הנוהגת באלימות כלפי בעלה, הולכת רכיל בחברת גברים אחרים, לבושה באופן פרובוקטיבי וכד'.
על בעל הטוען לעילה זו, מוטל נטל ההוכחה כי האשה נוהגת כך מתוך כוונה רעה, כאשר מעשי האשה שניתן למצוא להם צידוק או כאלה המתרחשים לעיתים רחוקות, אינם מספיקים לקיום העילה. בעל אשר מחל לאשתו וחרף התנהגותה חי עמה חיי אישות, מנוע מלהשתמש בעילה זו כדי לגרש את האשה בעל כורחה.
מעשי כיעור - עילה בעייתית להוכחה, המבוססת על חשדות שמתעוררים אצל הבעל לבגידה מצד אשתו. בכדי לבסס את העילה, על החשד להיות ממשי, בדרגת וודאות גבוהה. די בקיומן של מספר נסיבות שיש בהן יחד כדי לשרטט תמונה של בגידה, אף בהיעדר עדות לקיום מעשה זנות של ממש, כדי לבסס את העילה. הוכחת עילת הכיעור כדין מאפשרת לבעל לגרש את האשה, אך הוא אינו מחויב לעשות כן.
זנתה תחת בעלה - אשה אשר קיימה יחסי אישות עם אחר מרצונה. אשה זו מקבלת גט כריתות ואסורה לעולם הן על בעלה והן על הגבר עמו זנתה, זאת אף אם מדובר באירוע חד פעמי. במקרה זה מחוייב הבעל להפסיק מיד את קשר הנישואין ולגרש את אשתו לאלתר. אשה המואשמת בעילה זו מפסידה את כתובתה ואינה זכאית לקבלת מזונות מבעלה.
עילות לגירוש הגבר
בין העילות האובייקטיביות שתוכל האשה לדרוש בגינן גירושין:
- הבעל נעדר כוח גברא - במקרה זה יש צורך להוכיח פיסית כי הבעל אינו מסוגל לעבר את האשה ורק בחלוף עשר שנים תוכל לדרוש את גיטה.
- מומים גופניים הגורמים לאשה לסלוד מבעלה.
- מחלות מסוכנות ומדבקות של הבעל, המונעות ממנו לקיים חיי אישות עם אשתו וכדומה.
עילות סובייקטיביות:
אלימות במשפחה - במקרים קיצוניים של התעללות גופנית יכפה בית הדין על הבעל לתת לאשה גט בניגוד לרצונו. (לחץ לקריאה נוספת: אלימות במשפחה)
סירוב הבעל לקיים חיי אישות עם אשתו - אחד החיובים העיקריים של גבר הוא "עונתה" של אשתו - החובה לקיים יחסים אינטימיים בתדירות מסויימת. בעל המסרב לחיי אישות ושאינו מנוע מלעשות כן מחמת מחלה / מום גופני, ייחשב בעל מורד.
סיבות סובייקטיביות נוספות, התקפות לגבי שני הצדדים: התנהגות פוגענית של בני הזוג, בגידה או התנהגות המחשידה באופן חמור בקיום בגידה, הכשלה בקיום מצוות הדת וכדומה.
ככלל, על הגירושין להתבצע מתוך רצון ובהסכמה, אחרת מדובר ב "גט מעושה", אשר אינו תקף מאחר והבעל נתן אותו שלא מרצונו. גם הפעלת לחץ על הבעל לשלם סכום כסף מסוים לאשה נחשבת למעשה כפייה, אשר עלול לגרום לגט לשאת אופי מעושה, ולהעמיד בספק את תוקפו. |
|