תאונת דרכים - משקלה של בדיקת פוליגרף

תאונות דרכים – בדיקת פוליגרף כראיה בבית דין

מדובר בנער בן כ- 12, אשר נפגע בתאונת דרכים, בעת היותו הולך רגל. על פי המפורט בכתב התביעה, התאונה ארעה בשעה 18:00, או בסמוך לאותו מועד. חברת הביטוח "הפניקס" טענה כי בעת אירוע התאונה, לא היה הרכב מבוטח על ידה, היינו לא היה לנהג ביטוח בר תוקף לשעת אירוע התאונה.

לטענת הבעלים של הרכב, התאונה ארעה כחצי שעה לאחר ששולמה פוליסת הביטוח. השאלה שהתעוררה היתה – מתי שולם ביטוח החובה? האם לפני התאונה או לאחריה? במהלך עדותו של החוקר מטעם הפניקס, ביקשה זו לצרף את הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה שנערכה לנהג.

הצד שכנגד התנגד, ובית משפט השלום, בפניו נערך הדיון, קבע כי הפניקס אינה רשאית להציג את הסכם הפוליגרף ו/או את תוצאות הבדיקה, מאחר ועל ההסכם חתם הבעלים של הרכב ולא הנהג. לפיכך, קבע בית המשפט שאין בפניו כל הסכם לעריכת פוליגרף לנהג, וכמו כן אין הסכם אשר לפיו יקבע מה תוצאות הבדיקה ומידת חיובה את הצדדים לדיון.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של בית משפט השלום בעניין זה וקבע כי, אין להתיר לפניקס להסתמך על בדיקת הפוליגרף או על תוצאותיה, שכן הנהג לא חתם על ההסכם לעריכתה.

תאונות דרכים - ההלכה בנושא בדיקת פוליגרף

הלכה זו, בין צדדים מתדיינים מכונה "הלכת ביאזי" – ועיקרה: ניתן לתת תוקף להסכם בין צדדים מתדיינים, לפיו יש לראות בתוצאות בדיקת פוליגרף תשובה החלטית לשאלות העומדות במחלוקת במשפט, על אף שיש התניה על דיני הראיות, ואולם זאת רק כאשר מדובר בהסכמה של הצדדים לדיון, וכאשר בית המשפט אכן בחן ובדק אם הבינו אותם צדדים על מה הגיעו לכלל הסכמה.

במקרה נשוא פסק הדין הנ"ל, הנבדק (הנהג) לא חתם על ההסכם, ולא היה ער לתוכנו ולכן לא ניתן לומר כי מדובר בהסכם דיוני. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט השלום ופסל את בדיקת הפוליגרף ותוצאותיה מלהיות ראיה בתיק זה.

האם בית המשפט כבול לתוצאות בדיקת פוליגרף?

יש לציין כי על פי הלכת ביאזי, בית המשפט לא כבול לתוצאות בדיקת הפוליגרף, ולא ייתן ידו להסכם בין צדדים, המונע ממנו גישה לראיות נוספות זולת תוצאות הפוליגרף. ככלל, על השופט לשקול את תוצאות בדיקת הפוליגרף אם החליט לקבלן כראיה ביחד עם כל יתר הראיות שהובאו לפניו, ועל רקע כל הנסיבות הרלוונטיות, לקבוע ממצאים עובדתיים שעליהם יושתת פסק הדין.

במקרים של תאונות דרכים, התחייבותו של בית המשפט להיות כבול באופן מוחלט לתוצאות בדיקת הפוליגרף, עלולה לגרום לתקלות חמורות כגון – במקרה שעד שיצא דובר אמת בבדיקה, מודה לאחר מכן, בכתב או בעל פה, מחוץ לכותלי בית המשפט, או אף בבית המשפט עצמו, שהצליח "להכות את המכונה" ושלמעשה גרסתו הייתה שקרית.

דוגמא נוספת, היא מקרים בהם לאחר בדיקת פוליגרף, אך לפני מתן פסק הדין, מתגלה מסמך, או מופיע עד, אשר באמצעותם ניתן להוכיח בוודאות את אמיתותה של הגרסה, אשר העדים שטענו לה נכשלו בבדיקת המכשיר. למניעת תקלות מעין אלה, נקבע כי, בית המשפט אינו כבול באופן מוחלט לתוצאות בדיקת הפוליגרף.