דיני עבודה - עבודה בשבת, מה אומר החוק?

עבודה בשבת, חוק שעות עבודה ומנוחה

לפי הקבוע בחוק, בתחום דיני עבודה, מנוחתו השבועית של עובד תהיה בת לפחות 36 שעות רצופות. המנוחה השבועית תכלול את יום השבת ליהודי ולמי שאינו יהודי תכלול או את היום הראשון או השישי בשבוע או את יום השבת לפי רצונו דרכו ואמונתו של אותו אדם.

בזמן ימי המנוחה הקבועים בפקודה אסור לבעל עסק, מפעל וכדומה לעבוד. בזמן המנוחה השבועית, כאמור, אסור להעביד אדם.

אולם, ניתן להעביד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלקן באישור שר העבודה, היה והשר משוכנע שהפסקת העבודה במנוחה השבועית עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בגוף או ברכוש או בסיפוק צרכים, שלדעת השר חיוניים לציבור או לחלקו. 

עובדים יהודים - מטרותיו של יום המנוחה השבועי בשבת

ליום המנוחה השבועי בשבת שתי מטרות המשולבות זו בזו, מטרה סוציאלית ומטרה דתית. המטרה הסוציאלית, נועדה כדי לאפשר לאדם לבלות בחברת משפחה וחברים וכדי לפנות זמן שאותו אדם יוכל לנצל לטובת תחביבים, תרבות ועוד, הכול לפי נטיותיו וטעמו.

המטרה הדתית, באה לתת ערך של ציווי דתי ליום המנוחה ולשקף את השבת כקניין לאומי של העם היהודי שלא נהוגה בו עבודה בשבת.

בין 2 המטרות לעיל יש לאזן, לפיכך בצד ההגנה על השבת ושמירתה מן ההיבט הדתי מותר על פי החוק גם הפן הסוציאלי. בשל האיזון לעיל עשויה לעיתים להיות הצדקה לחרוג מן האיסור לעבוד בשבת, כדי לאפשר לאדם לקבוע את תוכן יום המנוחה שלו לפי דרכו.

יעוץ משפטי של עו"ד בנושא זכויות עובדים ודיני עבודה

לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, מותר כאמור לשר העבודה לאפשר עבודה בשבת בזמן שצרכים חיוניים של המדינה והציבור מחייבים. אותו היתר תקף לגבי "צרכים חיוניים" הנוגעים להגנת המדינה, הגנת הגוף והרכוש ועוד עניינים הקשורים לצרכי הקיום הפיזי של התושבים בתחומים הללו.

אולם, ההיתר הנ"ל שניתן לשר הינו היתר רחב הכולל גם צרכים שלדעת השר הינם חיוניים לציבור או לחלקו. ההרחבה הנ"ל, באה על מנת לכלול צרכים חיוניים גם בתחום חיי הרוח, האומנות וכדומה, בכדי לתת למכלול קבוצות באוכלוסיה לעצב את יום המנוחה, קרי השבת לפי טעמם וסגנון חייהם.

נתינת ביטוי אך ורק לפן הסוציאלי על חשבונו של הפן הדתי, או נתינת ביטוי לפן הדתי על חשבון הפן הסוציאלי, מקלקלת את האיזון הראוי בין השניים. לכן יש לאפשר לעיתים העבדה ביום שבת למרות האיסור שבחוק.

יש לאפשר פעילות של מוסדות בשבת, בניהם:

• תחבורה ציבורית
  
  
• בתי קולנוע, בתי קפה, מסעדות, בתי הארחה
  
  
• כנסים ואירועים שונים בתחום התרבות והפנאי

הפעלת המוסדות הנ"ל ורבים נוספים, עשויה להצדיק מתן של היתר עבודה ביום השבת למפעילי אותם מוסדות. אולם, אסור לשכוח את אחד הערכים המקודשים ביותר ליהדות והוא, יום השבת כיום מנוחה. ערך זה מהווה קניין לעם היהודי שיש לשמור עליו.

לכן דרך האיזון המדובר, יהיה ניתן לשמור על השבת כנכס לאומי דתי ובו בזמן כיום מנוחה המעוצב כרצונו של כל אדם.

חוק שעות עבודה ומנוחה

נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, באשר למנוחה השבועית, פוגע בחופש העיסוק גם של העובדים וגם של המעביד. לפי חוק יסוד חופש העיסוק:  "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק מקצוע או משלח יד".

עוד נאמר בחוק יסוד זה כי אין לפגוע בחופש העיסוק אלא על ידי חוק העומד בתנאיה של פסקת ההגבלה (הכלולה בחוק יסוד חופש העיסוק), אשר מציבה תנאים מסוימים שבמידה והחוק עומד בהם אזי ניתן לפגוע בחופש העיסוק.

אם כן חוק שעות עבודה ומנוחה כאמור לעיל פוגע בחופש העיסוק. אולם, נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, באשר למנוחה השבועית, עומד בתנאי פסקת ההגבלה (הולם את הערכים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכו) ולכן הינו חוקתי.