על מי לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה?

על מי לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה ומדוע?

מטרתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, הינה, להסדיר את הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. יום עבודה על פי החוק, לא יעלה על שמונה שעות ביום, ובלילה לא יעלה על שבע שעות עבודה. שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה.

החוק קובע גם הפסקות לעובד. לדוגמא - ביום עבודה של שש שעות ומעלה, תופסק העבודה למנוחה וסעודה לשלושת רבעי שעה לפחות, וכן הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות. עובד רשאי גם להתפלל במהלך יום העבודה בהתאם לדתו וזמן התפילה יקבע בהתאם לצרכי העבודה ואילוציה ובהתאם לדרישות דתו של העובד. בין יום עבודה למשנהו תהא הפסקה של שמונה שעות לפחות.

חריגים במסגרת חוק שעות עבודה ומנוחה

לכללים אלה ישנם חריגים הקבועים בחוק והקרויים "שינוי יום עבודה ושבוע עבודה". חריגים אלה הינם בסמכות שר העבודה, והוא בלבד רשאי לקבוע כי יום עבודה, או שבוע עבודה יקטנו, או יגדלו מהאמור לעיל, בעבודות מסוימות, אם יש צורך בכך מטעמי בריאות, או בשל נסיבות העבודה.

דוגמא לעבודות בהן ישנו שינוי בשעות העבודה הינן - עבודות מסוימות בחקלאות ועבודות הכרוכות בטיפול בבע"ח, עבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים, עבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה, עבודות שמירה, עובדים בשרות המדינה וכיו"ב.

כל עבודה מעבר לשעות העבודה הקבועות בחוק (8 שעות ביום, או מס' שעות אחר לעובדים החריגים) הינה בגדר עבודה בשעות נוספות, המזכה בתשלום נוסף. בכל מקרה בו שעות עבודתכם אינן תואמות את השכר בו אתם מתוגמלים, כדאי להתייעץ עם עורכי דין בתחום דיני עבודה ולמצות את זכויותיכם.

עם זאת, החוק אינו חל כלל על רשימה של תפקידים כדלקמן:

• שוטרים במשטרת ישראל וכל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר.
  
  
• עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות.
  
  
• יורדי ים ועובדי דיג.
  
  
• אנשי צוות אויר.
  
  
• עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי.
  
  
• עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
  

זמן מנוחה וסוגיות תגמול עבור שעות נוספות

יודגש, כי על עובדים אלה לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה כלל, הן לעניין היקף שעות העבודה, הן לעניין זמן המנוחה והן לעניין השעות הנוספות ובכלל. כפי שניתן לראות, סעיפים (5) ו- (6) הנ"ל, לוטים מעט בערפל, וקיימת עמימות באשר לתפקידים הנופלים לגדרם.

לשם כך נקבע בחוק כי במקרה בו נתעוררו חילוקי דעות אם עובד שייך לאחד מסוגי העובדים שהחוק אינו חל עליהם, רשאי העובד, המעביד, ועד העובדים במקום או מפקח העבודה לבקש את הכרעת בית הדין לעבודה בסוגיה.

בית הדין לעבודה דן רבות בסעיפים אלו וקבע בפסיקותיו:

לגבי סעיף (5) נקבע כי שני חלקיו הינם חלופיים ולא מצטברים, היינו, הן עובדי הנהלה והן תפקידי אמון אישי אינם נכללים בחוק. מדובר בתפקידים בהם המעביד נותן לנושא התפקיד חופש פעולה מרבי מתוך הכרה שהוא ראוי לכך וזקוק לכך, כדי לבצע את התפקיד בצורה נאותה.

הכוונה הינה שיש לעובד עצמאות רבה מאוד בקבלת החלטות, בביצוען, באחריות לנעשה וכל אלה מצריכים פרקי זמן בלתי מוגדרים. יצוין כי לא מדובר באמון הנדרש בכל מערכת יחסי עבודה, אלא במידה מיוחדת של אמון.

חשוב לסייג ולומר, כי בתפקידי הנהלה שבסעיף (5) הנ"ל , אין הכוונה לדרג זוטר או דרג ביניים, אלא לדרג בכיר בלבד. בדרג בכיר הכוונה לדרג הקובע מדיניות, המוסמך ליתן הנחיות, לנהל עובדים או לפטרם וכיוצא בזאת. גם אי חתימה על כרטיס נוכחות, כמדיניות המעביד, אין בה כדי ליצור מעמד של הנהלה בכירה. היוצא מן הכלל לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חריג וככזה יש לפרשו בצמצום.