קביעת אבהות וביצוע בדיקת סיווג רקמות

קביעת אבהות וביצוע בדיקת סיווג רקמות

שאלת ברור זהותו של אב, יפה לכל גיל וכוללת בחובה אינטרסים שונים. בין האינטרסים הללו ישנם ענייני ירושה, אפוטרוספוס, אימוץ, רישום במרשם האוכלוסין ועוד.

אין ספק כי לאדם ישנה זכות, אינטרס ועניין מבחינה משפטית לברר את זהותו של אביו, כאשר לאינטרסים אלה מתווספים כמובן ההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים, כגון: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות.

הכלי המרכזי והאמין ביתר הידוע היום בעולם המדע, על פיו מוכרעות כיום קביעות אבהות הינו "בדיקת סיווג רקמות".

מהי בדיקת סיווג רקמות?

בדיקת סיווג רקמות מורכבת ממספר שלבים. ראשית, בדיקת סוג הדם באמצעות הכדוריות האדומות. לאחר מכן, בדיקת סיווג הרקמות, שכוללת בדיקה של הכדוריות הלבנות והאנטיגנים, ולבסוף, הבדיקה הגנטית, כלומר, בדיקת חומצת הגרעין, ה – DNA, שהוא החומר התורשתי, בתאי הגרעין שבכדוריות הדם הלבנות. כל המכלול הנ"ל קרוי בדיקת סיווג רקמות.

האם ניתן לסרב לעבור בדיקת סיווג רקמות?

בהעדר הוראה מפורשת של המחוקק, זכותו של צד לסרב לעריכת בדיקת רקמות. הפסיקה קבעה כי במידה ובית המשפט הציע לצדדים לבצע את הבדיקה ומי מהצדדים סרב, גם בלי שנתן טעם סביר לכך, לא יוכל בית המשפט לחייבו לבצע את הבדיקה בניגוד לרצונו. אולם, במידה ויש בכוחה של הבדיקה להכריע במחלוקת, יכול סירוב זה לפעול לרעתו של הסרבן.

נושא זה של עריכת בדיקת דם לצרכי קביעת אבהות והסמכות להורות על כך, לא מוסדר בחוק ויש בכך כדי להכביד ביותר על בירור האמת.

הסיבה לכך שבית המשפט אינו יכול לחייב לבצע את בדיקת הרקמות שהינה למעשה בדיקת דם, נעוצה בכך, כי זכותו של אדם שלא להיפגע בגופו, היא אחת מזכויות היסוד של אדם בישראל. בדיקת דם, אף על פי שאין עמה משום מעשה ביזיון כל שהוא בגוף האדם, יש בה פגיעה בגופו ובחירותו של האדם, אם היא נעשית שלא בהסכמה.

בדיקת סיווג רקמות העלולה לפגוע בקטין

בית המשפט לענייני משפחה מציב את טובת הילד בראש ענייניו, בדרך כלל בית המשפט לא יתיר עריכת בדיקת רקמות במקרה וישנה אפשרות שתוצאות הבדיקה יפגעו באינטרסים של הקטין. קיים שוני משמעותי בסוגיה של הוכחת אבהות במקרה, שבו ילד יהודי נולד לאישה פנויה, לבין מקרה בו הילד נולד לאם שהייתה נשואה במועד ההתעברות.

במקרה האחרון, אם תיערך בדיקת רקמות, יכול וימצא כי אביו של הקטין הינו גבר זר, ואז תדבק בילד תווית של ממזר, על כל המשתמע מכך, וכידוע, ההלכה היהודית, מכילה הגבלות חמורות ביותר על ממזרים.

אחת הדוגמאות להגבלות אלו, הנה איסור חיתון עם יהודים, אשר עובר בהורשה עד לדור העשירי. אמנם, יכול להיות בהחלט כי יקבע שהגבר הזר אינו אביו של הילד, אולם בשל קיומה של האפשרות הראשונה, בית המשפט לא יאפשר לבצע את הבדיקה, שכן טובת הילד תעמוד נגד עיניו.

בית הדין הרבני לרוב נמנע מלהכריז על ילד כממזר

בתי הדין הרבניים נמנעים בכל דרך אפשרית מלהכריז על ילד כממזר, גם כאשר מונחת בפניהם תוצאת בדיקה מדעית, הקובעת את זהות האב המסוים (או שוללת זאת), הם ימנעו מלעשות כן ככל האפשר.

בפסיקה של בתי הדין הרבניים שדנו בממזרות, נקבע, כי לצורך הכרזה על ממזר, יש צורך בדיוק של 100%, בעוד שתוצאת בדיקה גנטית אינה מגיעה לדיוק של  100%, אלא של 99.99% לכל היותר. הנימוק ההלכתי הרווח בבתי הדין הינו ש"ענייני הלכה אינם נקבעים על פי קני מידה מדעיים החומקים מן העין האנושית, שכן התורה ניתנה על דעת בני אדם, על פי עדויות הלכתיות".

לקבלת סיוע משפטי בענייני משפחה לחצו כאן

קיראו בהרחבה על סכמויות: בית המשפט לענייני משפחה