זכויות יוצרים באינטרנט - שימוש הוגן

כל מה שצריך לדעת על הפרת זכויות יוצרים ומהו שימוש הוגן

ביום שהאינטרנט פרץ לעולמינו בסערה, השתנו החוקים בתחומים רבים בחיינו. נהגנו לשלם אלפי שקלים על מידע שהיום אלפי חברות מתחרות על לספק לנו בחינם רק כדי שנביט בפרסומות נוצצות באתר שלהן, טיולים ושיטוטים בקניונים ומרכזי ערים אחרי העבודה ולפני סגירת החנויות הפכו ללחיצת עכבר פשוטה ותקשורת יקרה עם קרובי משפחה רחוקים באפריקה הפכה לחינמית לחלוטין, וקרובה מתמיד שכן הם תמיד בצד השני של המסך.

התקנות הקבועות בחוק לגבי זכויות יוצרים על תכנים פעלו לפי צינורות המידע הקיימים, הצינורות העסקיים הקיימים  וצינורות התקשורת הקיימים. היווצרות הצינורות החדשים האלה בעולם המקוון יצרו קונפליקטים שהחוק עוד לא היה מוכן להתמודד איתם.

זכויות יוצרים - הבסיס

זכויות יוצרים הן תקנות שמטרתן לשמר את זכויותיהם של יוצרי גרפיקה, מוסיקה, טקסט וכל קניין רוחני אחר ולאפשר להם למנוע מאנשים להשתמש ביצירתם בחופשיות.

ישנם מקרים שבהם מתאפשר להשתמש בחומרים מוגנים על ידי זכויות יוצרים ללא אישור רשמי. ההנחיות הכלליות ל"שימוש הוגן" הן: שימוש שמקדם אינטרסים ציבוריים כגון: ביקורות, חינוך ומחקרים אקדמים. שימוש שנעשה למטרה מסחרית או מוביל ליצירת רווחים מהווה הפרה של זכויות יוצרים.

יפה וברור ככל שזה אולי נשמע, זהו שטח אפור למדי שמעלה שאלות כגון: שימוש בכמה מהחומר ואף אם למטרות חיוביות, עדיין נקרא שימוש הוגן? אם המטרה הראשונית כביכול אינה הפקת רווחים אך רווחים הופקו מעצם השימוש, האם זאת הפרה של זכויות יוצרים?

הראיה של מהו שימוש הוגן משתנה מאדם לאדם, ונותר להשאיר לבית המשפט להחליט למי יש ראיה נכונה יותר, וחתיכה אחר חתיכה, מקרה אחר מקרה ליצור חוקים מגובשים בעניין זכויות יוצרים.

זכויות יוצרים - אתרי אינטרנט

בכל הנוגע לטקסט ותמונות, ברגע שאתר אינטרנט עולה לאויר המרחב הדיגיטלי, הוא מוגן על ידי זכויות יוצרים. אם הטקסט המקורי, או התמונות והגרפיקות יתגלו באתר אחר, זו תחשב הפרה של זכויות יוצרים גם אם אין סימן של "מוגן על ידי זכויות יוצרים" בתחתית האתר המדובר.

למעשה גם המבנה המקודד של האתר מוגן על ידי זכויות יוצרים, אך קשה מאוד להוכיח גנבת קוד של אתר אלא אם כן המתכנת לוקה בצורת תיכנות יחודית לחלוטין.

למרות שהאתר מוגן על ידי זכויות יוצרים מרגע עלייתו לאויר, כל עוד אינו רשום בשום אירגון, חובת ההוכחה לנזקים שסבל כתוצאה מהגניבה היא על היוצר עצמו. ברגע שיש רישום של זכויות יוצרים קל הרבה יותר לאכוף את העברה.

קיראו בהרחבה על: העתקת תוכן מאתרי אינטרנט

הפרת זכויות יוצרים - התביעה נגד נאפסטר

ב- 1999 אחת המהפכות הגדולות ביותר בעולם האינטרנט התחילה תחת השם "נאפסטר". נאפסטר היתה האמא של תוכנות P2P כמו קאזה, איימש, אימיול ומורפאוס המאפשרות  למשתמשים למצוא מוסיקה, תמונות, תוכנות וספרים ולהוריד אותם חינם לחלוטין.

התוכנות מתבססות על שיתוף קבצים והמלאי התרבותי האישי של משתמשי התוכנות. תחושת החופש החינמית שאפפה את משתמשי האינטרנט, הפכה במהרה למפולת של תביעות נגד נאפסטר על הפרות זכויות יוצרים.

להקת הרוק הכבד "מטאליקה", גילתה שדמו של אחד משיריה הופץ בנאפסטר לפני שיחרורו הרישמי מה שהוביל להשמעתו במגוון תחנות רדיו ברחבי ארצות הברית. התקרית הובילה את מטאליקה לגלות שכל הקטלוג המוסיקלי שלהם ניתן להורדה חינם בתוכנה.

הגילוי הזה הוביל את להקת מטאליקה להגיש תביעה נגד השרות של נאפסטר. הראפר דר. דרה הגיש בקשה לנאפסטר להוריד את שיריו מהרשת, לאחר סירובם, הגיש גם הוא תביעה דומה. גם מטאליקה וגם דר. דרה ניסו לרדוף אחרי משתמשים בודדים ולגרש אותם מרשת הנאפסטר.

השיטה הפחות ממבריקה הזאת, כמובן נכשלה. ב-2001 הצטרפה גם מדונה למאבק לאחר שגם סינגל שלה הודלף לרשת לפני שיחרורו, ובעקבותיה חברת התקליטים  A&M תבעה את נאפסטר על הפרות רבות של זכויות יוצרים.

נאפסטר מצידם, טענו בשם ה"שימוש ההוגן", שאינם מפרים שום זכויות יוצרים. במקרה הזה, בית המשפט לא עמד לצידם. התביעות אמנם איימו לסיים את פעילות נאפסטר, אך יחד עם זאת המשפט סיפק לשרות פירסום רב שהוביל למיליונים נוספים של משתמשים שמורידים תכנים חינמים מרשת נאפסטר.

בחמישי במרץ 2001 הוצא על נאפסטר לבסוף צו שמורה עליהם למנוע החלפה של מוסיקה מוגנת על ידי זכויות יוצרים על הרשת שלהם. מספר חודשים לאחר מכן, נאפסטר סגרו את רשת השרותים שלהם כדי לציית לצו המשפטי. נאפסטר שילמו פיצויים של מעל שלושים מיליון דולר לאמנים ולחברות התקליטים כחלק מתוצאות המשפט.

יש לציין שלמרות שנאפסטר חוותה נפילה, תוכנות שיתוף רבות ממשיכות לפעול בחופשיות ואותו שיתוף חינמי נותר חלק מהותי בחוויה האינטרנטית של ימינו למרות ההפרה הבלתי מעורערת של זכויות יוצרים שמוטמעת בעצם המעשה.

שימוש הוגן - איך מבדילים?

כמו שהזכרנו קודם לכן, שימוש הוגן הוא שימוש שאין בו הפרת חוקים בחומרים שמוגנים על ידי זכויות יוצרים. דנו גם בקצרה בקשיים שסובבים את סוגיית השימוש ההוגן. ישנם ארבעה אלמנטים שעל פיהם הפרת זכויות יוצרים נידונה בבתי המשפט:

מטרת ואופי השימוש:

האם השימוש בתוכן המוגן נעשה למטרות מסחריות או למטרות נטולות רווח? האם שימוש פרודי או חינוכי נעשה בתוכן? האם המשתמש הוסיף ערך משל עצמו לתוכן או העתיק בלבד?

אם יש רווח בשימוש בתוכן המוגן, יש כאן הפרה של זכויות יוצרים. אם השימוש הוא חינוכי או למטרה פרודית ישנו סיכוי גדול שהפעולה מוגנת תחת שימוש הוגן.

אופי התוכן המוגן:

האם התוכן פורסם בעבר או שהוא תוכן שעוד לא פורסם בשום מדיום?
תוכן שפורסם יחשב ביתר קלות כשימוש הוגן.

כמות התוכן המוגן:

האם התוכן הנוכחי מורכב מחמישים אחוז ומעלה מתוכן מוגן?
אם כן יש סיכוי גבוה ששימוש זה יחשב הפרת זכויות יוצרים.

השפעת השימוש על השוק הפוטנציאלי וערך היצירה המוגנת:

האם אפשרות הרווח הכלכלי של יוצר התוכן המקורי נפגעה עקב השימוש?
אם כן, יש סיכוי גדול שיש כאן הפרה של זכויות יוצרים.

קלי נגד חברת אריבה - הפרת זכויות יוצרים בארה"ב

בבית משפט בארה"ב בשנת 2003 חברת אריבה נמצאה אשמה בהפרת זכויות יוצרים לאחר שהחברה ניסתה ליצור הגנה בצורת השימוש ההוגן. החברה נתבעה על שימוש בתמונות מוקטנות מהאתר של קלי.

פעילים למען זכויות האינטרנט עירערו על התוצאות בטענה שהשימוש ההוגן חל בצורה מובהקת על השימוש בתמונות. בית המשפט השתמש בארבעת האלמנטים שדנו בהם: מטרת ואופי השימוש, אופי התוכן המוגן, כמות התוכן המוגן והשפעת השימוש על ערך היצירה כדי לנהל את המשפט.

בית המשפט מצא שאופי השימוש בתמונות המוקטנות שימש כקדימון לתמונה עצמה, וכיוון שלא היה שימוש בתמונה ברזולוציה מלאה אין כאן הפרה מספקת של זכויות.

מבחינת אופי התוכן, בית המשפט טען שכיוון שהיצירות כבר פורסמו, הערך האמנותי המוגן שלהן מופחת. בגלל השימוש בתמונות מוקטנות ומעט מהן, האספקט הכמותי גם לא הרשים את השופט במיוחד, והוחלט שלא רק שאפשרות הרווח של האמן לא ירדה, אלא שהשימוש בתמונות העלה את כמות החשיפה לתמונות המקוריות ובכך העלה את רווחיותן. לאור הדיונים האלה הוחלט שחברת אריבה פעלה במסגרת שימוש הוגן וללא הפרת זכויות יוצרים.

גוגל כדוגמא להכל 

כרגיל ענקית האינטרנט גוגל, מספקת לנו מספיק מידע ודוגמאות לכל נושא. גוגל עצמה הכינה מסמך רב מילים על השימוש הנאות בשם ובסמלים של גוגל. לפי הדרישות שלהם, אין לבצע שום שימוש בסמלים, לוגואים או כל מיתוג של גוגל ללא קבלת אישור והסכמה בכתב מהחברה. האלמנטים הגוגלים היחידים שניתן להשתמש בהם ללא רשות בכתב הם אלמנטים שגוגל כתב בפירוש שנועדו לשימוש חופשי כגון קופסאות החיפוש שלהם.

גם אם יש רשות מפורשת באתר להשתמש בקופסאות, גוגל עדיין רשאית להציב מגבלות כגון גדלים וצבעים ספציפים לבחירתה.

חברת גוגל אמנם יודעת לכסות את עצמה היטב, אך לא פעם עוררה שערוריות שנוגע להפרת זכויות יוצרים באינטרנט:

כמו שיוצא לנו לראות, האנשים הטובים בגוגל אוהבים מדי פעם לגוון ולקשט את הלוגו שלהם לכבוד ארועים מיוחדים. אחת התלבושות שהלבישו אותו כללו מוטיבים מיצירות של האמן הספרדי מירו הסוריאליסט. כמו שראינו במקרה של אריבה, שימוש בתמונה מוקטנת בנוסף לקרדיט ליוצר נכנס תחת קטגורית השימוש ההוגן. הלוגו של גוגל לעומת זאת, תופס מקום מאוד מרכזי בעמוד הבית של האתר הנצפה ביותר בעולם, ויתכן שגם עולה בגודלו על תמונה מוקטנת.

משפחתו של מירו ונשיא אגודת זכויות האמנים פנו לגוגל בבקשה להסיר את המוטיבים מציוריו של מירו מהלוגו בטענה שזאת הפרה של זכויות יוצרים. המשפחה טענה שעיוותו את יצירתו של מירו. גוגל נענו לבקשה להוריד את הציורים אך טענו שלא היתה כאן הפרה של זכויות יוצרים.

השערוריה הגדולה יותר התעוררה עקב רכישת יוטיוב על ידי חברת גוגל.

כפי שחלקינו אולי יודעים, יוטיוב היה מיזם קטן של סטודנטים שחיפשו דרך נוחה יותר לחלוק קטעי וידאו. כל עוד לאתר היתה תחושה מחתרתית, איש לא פנה אליהם בנוגע לעניין של זכויות יוצרים. האתר תפס תאוצה מטאורית, וחברת גוגל החליטה לרכוש אותו. ברגע שחברה גדולה כמו גוגל לקחה חסות על אתר כזה (שכנראה ראתה בו גם אופציות כלכליות) התחילו גם התביעות המשפטיות.

ויאקום נגד גוגל - תביעה על הפרת זכויות יוצרים

חברת ויאקום תבעה את גוגל על הפרת זכויות יוצרים מכוונת באתר יוטיוב ודרשה מעל ביליון דולר בפיצויים. חברת ויאקום הביאה לתשומת לב בית המשפט שיותר ממאה ושישים אלף קליפים מבית היוצר שלה הועלו לאתר יוטיוב והקליפים נצפו מעל מיליון וחמש מאות אלף פעמים.

חברת ויאקום הינה אחת מענקיות הבידור בארצות הברית. ויאקום היא הבעלים של סרטי פרמאונט, דרים וורקס ובעלת מספר ערוצי כבלים. עם כל כך הרבה תוכן בידורי ברשותה, הגיוני שכמויות עצומות ממנו, או לפחות חלקים ממנו יגיעו לאתר יוטיוב. החברה דרשה מבית המשפט צו לעצור את הפרת זכויות היוצרים הפושעת באתר.

ויאקום טענה בפני בית המשפט שאתר יוטיוב מבצע שימוש בוטה בתכנים שאין לו עליו זכויות למען מטרות רווח, בלי לשלם לבעלי הזכויות על הרישיון לשימוש. החברה גם טענה שההתעלמות מחוקי הקניין הרוחני מאיימת לא רק על חברת ויאקום, אלא על עתידה הכלכלי של תעשיית הבידור שהינה חלק מהותי בכלכלת ארצות הברית.

גוגל עצמה טענה שהאתר מופעל על ידי הציבור ומאפשר תקשורת ושיתוף במידע שמטרתו חיובית ואינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים אלא מוגנת תחת השימוש ההוגן.

בינתיים גוגל סגרה עסקאות לרישיונות שידור עם מספר חברות בידור גדולות כגון וורנר והבי.בי.סי. כדי למנוע אי נעימויות נוספות. האם יש בכך הודאה באשמה?

בתביעות בסדר גודל כזה, יש גם להניח שזאת הדרך של ויאקום להשיג שותפות ולנגוס בעוגה המבטיחה של גוגל, והתוצאה הסופית במקרה כזה הינה יותר מבחן של מלחמת כוחות בין ענקים ולא שום סוג של צדק אבסולוטי.