גישור - מידע על הליך הגישור

מהו גישור ומתי פונים להליך זה?

במאמר זה ננסה לתאר את העקרונות המרכזיים בשיטת גישור, יתרונות וחסרונות של גישור - אל מול גירושין, עמדתה של המערכת השיפוטית כלפי הליך הגישור וחשיבותו של יעוץ משפטי ופנייה אל עורכי דין המתמחים בתחום.

מהו גישור?

הדעה הרווחת הינה כי, הגישור נמצא בתחילת דרכו בארצנו. יסודה של הנחה זו במיעוט הגישור בפסיקה. עולם הגישור עדיין זר לבתי המשפט והשופטים ככל הנראה אינם נוטים להרחיב ולהעמיק את הדיון בו.

תחום המשפט המוביל באופן יחסי בגישור, הינו הליכי גירושין וענייני המשפחה, אשר מעודדים מאופן טיבם וטבעם פתרון הסכסוך בדרך של פשרה.

מהותו של גישור הינה - "הפשרה". הפשרה הינה היכולת להגיע להסכם שבו כל אחד מהצדדים מוותר על חלק מתביעותיו, והצדדים מגיעים להסכם על ידי חיתוך הפער שביניהם בנקודה כלשהי בין שתי עמדות הפתיחה שלהם.

גישור או תביעת גירושין?

המטרה הברורה והעיקרית של גישור בענייני גירושין הינה להגיע להסדר כולל ומוסכם בין הצדדים כך שהדיון בבית המשפט יתייתר. מטרה נוספת וחשובה אף היא, שכן ענייני גירושין עוסקים כמעט תמיד גם בדיני נפשות, היא להגיע להסדר שמשרת את האינטרסים ואת הצרכים של הילדים במשפחה.

כאשר אדם נקלע לסכסוך בתחום דיני משפחה, עומדות בפניו מספר אפשרויות – פתיחת תיק בערכאה שיפוטית (בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני) או פנייה להליך גישור. יש לציין, כי בית המשפט מוסמך, ואף נוהג פעמים רבות להפנות את הצדדים להליך גישור, במסגרת ההליך המשפטי.

הבחירה בין האפשרויות הקיימות (הגשת תביעת גירושין, או הליך גישור) אינה קלה ומחייבת פנייה לקבלת יעוץ משפטי על ידי עורכי דין המתמחים בתחום דיני משפחה, שכן בחירה זו עשויה לקבוע את תוצאות ההליך כולו.

האם הליך משפטי יכשיל הליך גישור עתידי?

נהוג לחשוב כי ההחלטה לפתוח בהליכים משפטיים בהליך גירושין, עלולה במקרים רבים למנוע ולהכשיל הליך גישור.

מאידך, ניהול משא ומתן ללא הגשת תביעות להבטחת הזכויות, עלול בהמשך לפגוע קשות בניהול ותוצאות ההליך, וזאת באם המשא ומתן, או הליך הגישור יכשל והצד שכנגד יקדים ויגיש תביעה לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.

הנחות אלה, הינן הנחות כלליות, אשר אמיתותן תלוית נסיבות ובעובדותיו של כל מקרה. לא ניתן לקבוע באופן ודאי איזו גישה נכונה, אלא יש להתאימה לנסיבותיו של כל סכסוך.

סיכונים בהליך גישור

לצד היתרון המובהק של הליך גישור, על פני הליך גירושין, בכל הנוגע לרצון לסיים את הנישואין ברוח של הסכמה הדדית, קיימים בהליך הגישור סיכונים רבים. סיכון מרכזי הוא, כמובן, הסיכון להסדר בלתי ראוי בתום ההליך, הנובע מחולשה אינפורמטיבית או כוחנית במשא ומתן.

כמו כן, קיים סיכון הנובע מהעברת מידע - גישור הוא הליך של משא ומתן, שבו הצדדים מעבירים מידע זה לזה. המידע המועבר עלול לפגוע בצד מעביר המידע, אם הגישור לא יסתיים בהסכם. לכאורה, אין בדברים האלה ממש. תקנות הגישור קובעות הסדר בסוגיית הסודיות והחיסיון, האמור להבטיח כי העברת מידע לא תפגע במעביר, ולא ניתן יהיה להשתמש בו נגדו בהליך שיפוטי, אולם עדיין המידע מועבר מצד לצד.

כאמור, הנחות מוצא אלה, עשויות להיות נכונות אולם לאו דווקא - את ההחלטה באיזה הליך לנקוט ובאיזה שלב, מומלץ להותיר לשקול דעתם של עורכי דין המתמחים בתחום, ואשר בשיתוף עמכם יגיע להחלטה המתאימה בנסיבות המקרה.

עקרונותיו המרכזיים של גישור

העדר סמכות המגשר להכריע - סעיף החוק המלמד על פתיחתו וקיומו של הליך הגישור הוא סעיף 79 ג' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984. לפי סעיף זה  גישור הינו "הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו". עוד נאמר באותו סעיף כי "בהליך הגישור רשאי מגשר להיוועד עם בעלי הדין, יחד או לחוד, ועם כל מי שקשור לסכסוך; ורשאי הוא להיפגש עם בעל דין, בהסכמתו, בלי עורך דינו".

הצורך בהסכמת הצדדים - מתוכנו של סעיף זה עולה כי, הליך הגישור נשען על הסכמת הצדדים. הצורך בהסכמה משתרע על כל שלבי ההליך, החל משלב הכניסה להליך, עבור להשתתפות בדיונים בו, וכלה בסיום ההליך באמצעות הסכם בין הצדדים, לפתרונו של גוף הסכסוך.

הסכם גישור - בתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993, נקבע הצורך בחתימה על הסכם גישור עם פתיחת ההליך.

חסיון הליך הגישור - בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, נאמר: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". ובתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993, נקבע:

"המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור".

"מסר בעל דין מידע למגשר תוך דרישה לשומרו בסוד, ישמור המגשר על סודיות המידע כלפי כל בעל דין אחר, אלא אם כן ויתר מוסר המידע על הסודיות".
 
המגשר אינו צד להסכם הגישור, ולא יוטלו עליו בהסדר הגישור חובות ולא יוקנו לו זכויות, אולם לאחר הפסקת הגישור רשאים בעלי הדין להסכים ,שהמגשר יתן חוות דעת על הסכסוך או יתמנה לבורר בסכסוך.

מהי עמדתה של המערכת השיפוטית בנוגע להליך גישור?

ככלל, יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד. לעניין זה, להלן דברי הנשיא ברק בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02:
 
"גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט, ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט ... לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו".
 
בית המשפט רואה צורך בחיזוק ענף הגישור ומעמדו ביחס למערכת המשפטית וקבע כי יש מקום לעודד גישורים ואף לשקול להיענות לדחיית דיונים בשעה שהם מתנהלים, והדבר מסור ספציפית לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה.

הבחירה בין נקיטת הליכים משפטיים (הגשת תביעת גירושין) לבין פנייה להליך גישור או הסכמה להפניית התיק לגישור על ידי בית המשפט, מחייבים ידע וניסיון בתחום דיני המשפחה והגירושין, ועל כן מומלץ ביותר לפנות לקבלת יעוץ וטיפול משפטי, על ידי עורכי דין הבקיאים ומתמחים בתחום זה.

לקבלת יעוץ משפטי מיידי בתחום דיני משפחה, לחץ כאן: סיוע משפטי