שפיטת נאשם בעבירת נהיגה בשכרות

בבית המשפט העליון ב רע"פ 9183/11 (הרש מנדל הסנפרץ נ' מדינת ישראל) הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכב ביום 31.12.2010 במקום ציבורי בהיותו שיכור ובדגימת אוויר נשוף שלו נמצא ריכוז אלכוהול בשיעור 615 מק"ג לליטר אוויר נשוף, העולה על המידה הקבועה בחוק.

בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (כב' השופט י' צימרמן) הרשיע, ביום 13.4.2011 את המבקש, בהיעדרו, במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שקבע, כי זומן כדין וגזר עליו קנס בסך 1,500 ש"ח; 24 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה ו-5 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

זקוק לסיוע של עורך דין המתמחה בדיני תעבורה? לחץ כאן: יעוץ משפטי

המבקש הגיש לבית משפט השלום לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ולחילופין בקשה לקביעת מועד לדיון במעמד הצדדים ועד אז עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, אי התייצבותו לדיון בעניינו נבעה מטעות שנפלה אצלו לגבי מועד הדיון בבית המשפט לתעבורה.

המבקש טוען, כי בעבירה של נהיגה בשכרות אין לדון נאשמים בהיעדרם, ראוי ונכון כי בית משפט השלום לתעבורה יימנע מלדון את הנאשם בהיעדרו. כמו-כן, טוען עורן דין של המבקש, כי אין מדובר בשאלה של סמכות, אשר לגביה המבחן המכריע הוא טכני, אלא בשאלה מהותית.

בית המשפט העליון בחן את השאלה האם שפיטת נאשם בעבירת נהיגה בשכרות בהיעדרו, מקום בו התביעה מבקשת להימנע מכך, היא מדיניות שיפוטית ראויה.

בית המשפט ענה על השאלה בחיוב ודחה את הבקשה בקובעו, כי בהיעדר נאשם, החלטה על דחיית הדיון או קיום הדיון בהיעדרו של הנאשם נתונה בידי בית המשפט בהתאם לסמכותו על-פי חוק.