התובעים טענו כי הנתבעים פועלים בניגוד לדין ומספקים ייעוץ, מכינים תביעות וערעורים בשם נפגעים אצל המוסד לביטוח לאומי, קצין התגמולים, מס הכנסה וחברות ביטוח.
לעיתים מופנים הנפגעים לעורך דין מטעם המרכז בניגוד לדין, לטענת התובעים.
לטענת התובעים פעולות הנתבעים משיגות את גבול מקצוע עריכת דין ופוגעות בעורכי הדין.
הנתבעים טענו כי המרכז עוסק בתחום רפואי ובירוקרטי בלבד והם אינם נותנים שירות משפטי, ואינם מבצעים פעולות שרק עורך דין רשאי לבצעם.
בית המשפט קבע כי הלכה למעשה פעילות המרכז טומנת בחובה ייעוץ משפטי וניסוח מסמכים אשר יוחדו בחוק לעורך דין.
הנתבעים אינם "רק" ממלאים טופס , אלא מחליטים איזה טופס יש למלא, מחליטים איזו תביעה להגיש, באיזו תאונה מדובר ולאיזה רופא יש להפנות את הלקוח.
בית המשפט קובע כי ההחלטה איזה טופס יש למלא, מה לרשום בו ואיזה חוו"ד רפואית לצרף היא בגדר ייעוץ משפטי המותר לעורך דין בלבד.
בית המשפט קבע גם כי עררים וערעורים המוגשים על ידי הנתבעים מהווים גם הם ייעוץ משפטי המותר לעורך דין בלבד. הנתבעים כותבים נימוקים לערעור ומצרפים חוות דעת. רק עורך דין רשאי לטעון טענות משפטיות לפי חוות דעת או התובע בעצמו, ולא כל גוף אחר.
לנגד עיניי בית המשפט עמדה השמירה על רמת השירות אשר ניתן לציבור הרחב בנושאים משפטיים, וכידוע חופש העיסוק הינו יחסי.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה והטיל צו המונע את המשך הפעולות אשר מבצע המרכז המהוות הסגת גבול המקצוע. |