מהם יחסי עובד מעביד ובאילו מקרים הם מתקיימים?

דיני עבודה - מבחן יחסי עובד מעביר

לא בכל מקרה בו ישנה מערכת יחסי עבודה בין צדדים, ניתן לומר כי מתקיימים יחסי עובד - מעביד. לשאלה האם התקיימו בין צדדים יחסי עובד -  מעביד חשיבות רבה בעיקר בפן הכלכלי, שכן היותו של אדם "עובד" מקנה לו זכויות רבות (סוציאליות וכספיות) המוקנות לו מכח החוק והפסיקה (לדוגמא – פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית וכיוצ"ב).

מעמד של "עובד", הוא מעמד קרוב לסטאטוס, ומערכת דינים שלמה וענפה של זכויות וחובות, הגנות ופריבילגיות, הנקראת דיני עבודה, חלה על "עובד", ביחסיו מול המעסיק, ארגוני עובדים ומעבידים ורשויות המדינה. בתי המשפט קבעו מבחנים ברורים, למתן תשובה לשאלה, אימתי יחשב אדם עובד לצורך קבלת הזכויות הנ"ל.

מהם המבחנים ליחסים אלה על פי פסיקת בית המשפט?

מבחן ההשתלבות – עובד הוא אדם המשתלב במפעל (בין אם מפעל יצרני ובין מתן שירותים) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

מבחן האינטגראליות – עובד הוא מי שמועסק כחלק אינטגראלי של המפעל מהבחינה הארגונית והמנהלית. קבלן לעומת זאת, גם אם הוא עושה בעבור המפעל את מה שהמפעל עושה ומייצר, הוא אינו חלק מהמערך הארגוני והמנהלי של המפעל. כלומר, עובד נותן את שירות למפעל כחלק ממנו, וקבלן מוכר את שירותיו למפעל.

ליעוץ משפטי איכותי בתחום זכויות עובדים ודיני עבודה לחץ כאן: סיוע משפטי

סממנים נוספים – ישנם סממנים ברורים יותר המצביעים על יחסי עובד - מעביד.כגון: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכח לשכור ולפטר את העובד, צורת ניכוי מס הכנסה והתשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף.

המבחן המעורב – בשל אי הבהירות וגמישות המבחנים הנ"ל, נקבע מבחן מעורב, מבחן זה הינו גמיש ומטרתו ליתן פתרון לצרכי החיים המשתנים. השינויים בצורת העבודה ויצירת מודלים חדשים של מערכות עבודה מחייבים גמישות בהגדרת המושג "עובד". במרכזו של המבחן המעורב עומד מבחן ההשתלבות הנ"ל, ובצדו הסממנים הנוספים.

יחסי עובד מעביד – המשתתף החופשי

הבעיה המרכזית מתחילה במקרי המחלוקת, כאשר לא ברור לגמרי מהו מעמדו של אדם, האם הוא עובד אם לאו. על פי ההגדרה ישנו "עובד" וישנו "קבלן", כאשר גם לקבלן ישנה הגדרה ברורה. אולם,  ישנם גם מצבי ביניים, כאלה שאינם נופלים להגדרת "העובד", או להגדרת "הקבלן". מצב זה מכונה "המשתתף החופשי".

המשתתף החופשי הינו מקרה של אי תלות וחופשיות מלאה. מדובר באדם שיצא מכלל עובד והוא בעצם עצמאי. הוא מוכר את "מרכולתו" למפעל, אולם, הוא לא הגיע למעמד של קבלן עצמאי, משום שהוא אינו מנהל מערכת של ייעול עבודה, חסכון בהוצאות, השקעות, אמצעי יצור, הון חוזר, ארגון, סיכויי רווח והפסד וכיוצ"ב.

סממנן נוסף להיותו של אדם משתתף חופשי ולא עובד, הינו התלות האישית. היינו, חובת העובד לעמוד לרשות המעביד בזמני כוננות, לעומת זאת, משתתף חופשי אינו חייב להתאים עצמו לצרכי השעה של העסק.

קריטריון נוסף להבחנה הינו, המידה שבה מובא המועסק בחשבון בארגון העבודה ובחלוקתה על ידי המעסיק. פן זה מעיד על מידת השתלבותו של המועסק במפעל. כך גם תקופת התמשכות הקשר, סדירותו ורציפותו, המחויבות והגמישות מעידים גם הם על היחסים בין הצדדים.

שיטת התשלום, אינה בעלת משקל להבחנה בין עובד לבין משתתף חופשי (אולם יש לה משקל לעניין ההבחנה בין עובד לקבלן). הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי כיום ישנו מעבר מסוים משיטת תשלום המבוססת על יחידות זמן לשיטת תשלום המבוססת על יחידות תפוקה או תוצרת. יצויין כי, בדרך כלל ניתן למצוא "משתתף חופשי" בעיקר בתחום התקשורת והאומנות.

עינינו הרואות כי השאלה האם התקיימו בין צדדים יחסי "עובד – מעביד", עלולה להיות במקרים מסוימים (אותם מקרי תפר) קשה להכרעה, שכן המבחנים הקבועים בפסיקה הינם מבחנים גמישים ותלויי נסיבות.

ליעוץ משפטי מעורך דין בתחום דיני עבודה, לחץ כאן: סיוע משפטי