התיישנות עבירות מין במקרים של הסגרה

חוק ההתיישנות והסגרת נאשמי עבירות מין

האם התיישנות עבירות מין על פי הדין הישראלי מונעת הסגרת הנאשם לארה"ב בגין אותה עבירה? על פי חוק ההסגרה, לא יוסגר אדם הנמצא בישראל, לידי מדינה אחרת, אלא לפי חוק ההסגרה.

אדם שעבר עבירת הסגרה לפי חוק ההסגרה, ובעת עשיית העבירה הוא אזרח ישראלי ותושב ישראל, יוסגר רק אם בקשת ההסגרה היא כדי להעמידו לדין במדינה המבקשת, והמדינה המבקשת את הסגרתו התחייבה מראש להעבירו בחזרה לישראל לשם נשיאת עונשו בה, אם הוא יורשע ויוטל עליו עונש מאסר.

תנאים להסגרת נאשמים

בין מדינת ישראל לבין המדינה המבקשת קיים הסכם הסגרה. האדם נאשם או נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה.

(על פי חוק ההסגרה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה). יצוין כי, על פי חוק ההסגרה על מדינת ישראל לנהוג בהדדיות בכל הקשור להסגרה, אלא אם שר המשפטים החליט אחרת.

בית המשפט המחוזי דן לאחרונה במקרה בו עתרה המדינה להכריז על אדם כבר הסגרה לפי הוראת סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד – 1954, וזאת לשם הסגרתו לארה"ב.

ההסגרה התבקשה בשל חמישה אישומים במעשי סדום מדרגה ראשונה, שמונה אישומים בגין התעללות מינית מדרגה ראשונה ואישום נוסף בגין סיכון רווחתו של קטין. המעשים בוצעו על פי הנטען בין השנים 1980- 1984 בארה"ב ואותו אדם הגיע לארץ בסוף שנת 1984.

עורך דין פלילי, לא אחת טען בשם מרשו המועמד להסגרה, כי העבירות המיוחסות לו התיישנו לפי דיני מדינת ישראל, ועל כן מתקיים הסייג להסגרתו הקבוע בחוק ההסגרה. בין מדינת ישראל לבין ממשלת ארה"ב קיים, החל משנת 1962, הסכם להסגרה הדדית של עבריינים. ההסכם נכנס לתוקף בשנת 1963.

לקבלת יעוץ משפטי ויצירת קשר עם עורך דין פלילי לחץ כאן: סיוע משפטי

בשנת 2005 חתמו ממשלות מדינת ישראל וארה"ב על פרוטוקול לתיקון ההסכם. התיקון נכנס לתוקף סיום ב – 10 לינואר 2007. בהסכם המקורי משנת 1962, מפורטת רשימה של כ – 30 עבירות הסגרה, ובכללן עבירת האינוס. בפרוטוקול המתוקן הוחלף הסעיף המפרט את הרשימה ונרשם כי כל עבירה הנושאת עימה עונש מרבי של שנת מאסר ומעלה היא עבירת הסגרה.

היינו, כיום כל עבירה בגינה ניתן להטיל עונש מרבי של שנת מאסר ומעלה הינה "עבירת הסגרה". בשנת 1985 הגישו התביעה בארה"ב כתב אישום נגד אותו נאשם ואף הוצא נגדו צו מעצר.

משנת 1984 (עת הגיע אותו אדם ארצה) ועד לכניסתו לתוקף של הפרוטוקול המתוקן (בשנת 2007) לא ניתן היה להסגיר את הנאשם לארה"ב משום שעבירת מעשה סדום נותרה מחוץ לאמנה והדין הפנימי של מדינת ישראל לא הפך את העבירה של מעשה סדום לעבירת אינוס.

אמנם, בשנת 1988 נקבע בתיקון לחוק העונשין כי העושה מעשה סדום דינו כדין אונס, אולם עדיין העבירה של מעשה סדום הייתה עדיין עבירה עצמאית והיא לא נכללה ברשימת העבירות ברות ההסגרה. כך יצא שרק בשנת 2007 (13 שנים לאחר ביצוע העבירות) נדונה בישראל הסגרתו של אותו נאשם לארה"ב.

התיישנות עבירות בישראל במקרי הסגרת נאשמים

השאלות שנשאלו – האם קיימת התיישנות של העבירות בישראל? והאם התיישנות זו מונעת את הסגרתו של הנאשם לארה"ב?

בית המשפט קבע כי הן מדינת ישראל והן ארה"ב היו מנועות מכח הדין מלמצות את ההליכים נגד אותו אדם, בין מחמת העדר הסכם הסגרה מתאים ובין מחמת העדר כח כפייה על עדים. בשני המקרים נוצרה לאותו נאשם "חסינות" בהתנהגותו המכוונות.

משום כך, קבע בית המשפט כי יש לראות את מרוץ ההתיישנות כמעוכב, והמרוץ התחדש עם כניסתו לתוקף של התיקון להסכם ההסגרה ביום 10.1.07 ומיום זה יש להתחיל לספור את תקופת ההתיישנות.

לאור האמור, בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות ואפשר את הסגרת הנאשם לארה"ב.

לקבלת סיוע משפטי ויצירת קשר עם עורך דין פלילי לחץ כאן: יעוץ משפטי